דבר האוצרת – ימית ניומן

 

כ- 50שנה חלפו מאז נראו בפעם האחרונה. הם נצלו מנזקי עקבות הזמן ושרדו. 
כשנה לאחר שהיוצרת שלהם הלכה לעולמה, נחשפים רישומיה המופלאים של מיכאלה (מיכָּ ה) גל. לא בכל יום מגלים עבודות מקוריות של אמנית בתחום האופנה שעד אותו היום כלל לא נודעו כישוריה.  תגלית זו החזירה את מגליה אחורה בזמן לתקופה אחרת ונראה שלא בכדי נמצאו רק עתה, שכן הרישומים נראים רלוונטיים ביותר גם היום.
מיכאלה גל שייכת לאותם אנשים שכישרונם חבוי במגירות, ורק אחרי מותם יצירותיהם מתגלות ומקבלות הערכה אמיתית.

 

את מסעה בעולמנו החלה מיכאלה (מיכָּ ה) גל בשנת1931 . בת יחידה למרים ויצחק אשר עלו ארצה 
בעליה הרביעית והתיישבו בעיר המתפתחת תל אביב. 
בשנות העשרים שלה התגלתה מיכאלה כאשת חברה פופולרית ונהגה לבלות בבתי הקפה המיתולוגיים ברחוב שמול בית המשפחה. כבר אז ניתן היה להבחין כי ניחנה בסגנון ייחודי ושמה הלך לפניה כמובילת דעה בענייני אופנה וסטייל. בהיותה כזו אף כתבה טור בנושאי אופנה לעיתון הארץ.
את רישומי האופנה הראשונים שלה רשמה עוד במהלך לימודיה ובמשך השנים המשיכה ברישומי האופנה כסוג של עיסוק הסמוי מן העין. כך נהגה מיכאלה לשבת אל שולחנה ולמלא את דפי המחברת ברישומים ואף הקפידה ללוות אותם בתיאור מפורט אודות הטכניקה והבדים, אף כי מעולם לא חשבה להציגם לאף אדם מלבד עצמה.
אותם רישומים מופלאים ונדירים ביופיים, שנמצאו במקרה מוצפנים בתוך שקית מאובקת, גילו את סיפורה של מיכאלה ואת אהבתה לעיצוב.

כאשר קיבלתי לידיי את הרישומים של מיכאלה מאיתן גל, בנה של מיכאלה, התאהבתי. 
התרשמתי מתמימות הרישום, מהיופי וההבנה העמוקה של האופנה. 
תוך דפדוף באלבום ניכר כי פוזיציית  הגוף משתנה מרישום לרישום, משמלה לשמלה, חליפה או מלבוש אחר. הבעת הפנים ניכרת בשפתיים, ביד המונחת לצד הפה כלוחשת סוד. מיכאלה נותנת לצבע מקום חשוב לביטוי. מעבר לאיור יש פה אמנות, מיכאלה היא ציירת. העבודה בצבעי מים, ההתייחסות לאור ולצל. 

 

הרישומים שלה עדיין אקטואליים, עדיין עכשוויים ועדכניים, גם לאחר שנים של "בדידות" במגירה. מיכאלה התייחסה בעיצוביה לאוכלוסיות שונות: נשים, ילדים, בגדי-ים ועוד. היה לה חוש קליטה 
ותרגום יוצא מן הכלל של הדברים. היא התייחסה לרישומים כעיתונאית, עקבה אחר תצוגות אופנה, אחרי כתבות בארץ ובעולם. היצירה שלה נגמרה אך לא התעניינותה באופנה. 
בטורים שכתבה, בעיתון "הארץ" בשנות ה-60, נתנה אינטרפרטציה משלה על המתרחש בעולם 
לעומת מה שקורה בארץ. בכתבים בהם עיינתי, דפדפתי ומצאתי סימנים המחברים בין הרישום לכיתוב. מתוך הרישומים נשלח אלינו מסר על תפקיד המעצב. עליו לחשוב על האישה העומדת מולו - דמותה, אופייה, עיסוקה והמטרה לה נועד הבגד המסוים. 
היום האישה נעלמת בתוך הרישומים, החשיבה אחרת והמגמה שונה. לַ פָּ נִ ים אין מקום ,אנו מיצרים אופנה להמונים. בניגוד לתקופה ההיא בה כל אישה ביקשה לתפור בגד שישמש אותה לאורך זמן. 

העיצובים המרשימים מעידים על אישה עצמאית ונועזת אשר הקדימה את זמנה, על כישרון יוצא דופן אשר הותיר את המשפחה פעורי פה, למראה האוצר הבלום שנמצא דווקא לאחר לכתה מעולמנו. 
היה ברור לכולם שזוהי מורשתה וצוואתה של מיכאלה ומה שלא הצליחה לעשות בחייה, משפחתה עשתה במותה והחליטה בצעד אמיץ להביא את סיפורה של מיכאלה לתודעת הכלל.
מיכאלה נפטרה ב-30  לינואר 2013  בגיל 82 , אך מסעה ממשיך דרך אותם רישומי אופנה נדירים 
אשר רואים עתה אור.